ההורה כמחנך להקניית הרגלי תזונה בריאה לילדיו

אחת האמהות שפגשה אותי בכניסה לבניין סיפרה לי בגאווה רבה: "אוריאלי שלי היה חולה ולא טעם כלום שלושה ימים, כול מה שניסיתי לא הלך, ממש לא ידעתי מה לעשות, ואז נזכרתי שיש מאכל שהוא מעולם לא סירב לו – קורוסון עם שוקולד, כזה שמוכרים בבית הקפה שבמרכז השכונתי. הכנסתי את יואבי למנשא ואת אוריאלי, (בן הארבע!!!!) הושבתי בעגלה, ושמנו את פעמנו לעבר בית הקפה. זהו המשימה הוכתרה בהצלחה רבה, הקורוסון ננגס ונבלע עד תום, האצבעות לוקקו, גם הקטן נגס בהנאה וליקק את השוקולד שנדבק לידיו הזעירות, איך לא חשבתי על זה קודם?". חייכתי חיוך קטן של....והמשכתי לדרכי, חשבתי שאין זה המקום "להרביץ תורה" ולהשבית את השמחה. אז מה רע בקורוסון עם שוקולד לילד ש"שבת רעב"?, מה רע בפיצה כארוחת ערב, ובהמבורגר לצהרים, או כול שאר המאכלים הנמכרים ברשתות המזון האהובות כול כך על פעוטות, ילדים ויותר מכול על הוריהם? ואולי אין בכך כול רע? למה לקרוא למאכלים המכילים המון קמח לבן ועוד יותר שומן, וגם חלבונים ג'אנק פוד? למה אנחנו ההורים העובדים עד שעות מטורפות צריכים לטרוח ולהכין אוכל ביתי, כאשר המגוון בחוץ כול כך טעים ונגיש, וגם מעביר לא רע את הזמן שבין הגן/בית הספר ושעת השינה? לפני שאנסה לענות על כול השאלות חשוב לומר כי מדי פעם, בתדירות נמוכה, ולא כהרגל קבוע, אכן הקורוסון, הגלידה, הפיצה ההמבורגר ואפילו הצ'יפס הם ארוחה ובילוי לגיטימי לילד ולמשפחה. אז מדוע לא כהרגל של קבע? (בלי לקחת בחשבון את ההיבט הכלכלי? ) מכוון ש.... תפקידנו כהורים לשמור על בריאות ילדינו- מרכיבי המזון של המאכלים המכונים בהכללה "ג'אנק פוד" לא יסיעו לנו במימוש מטרה חשובה זו. תפקידנו כהורים לחנך את הילדים לבחירה במאכלים בריאים- מאכלי הג'אנק לא נכללים ברשימת המאכלים הבריאים. תפקידנו כהורים להוות מודל חיקוי לילדנו- אכילה של המאכלים הנ"ל לא מהווה מודל לחיקוי חיובי בנושא התזונה המיטבית. תפקידנו כהורים להתפנות לילדינו להקשיב ולסייע להם בעת הצורך- קשה לעשות זאת בהמון וברעש המלווים על פי רוב את מקומות האכילה שמחוץ לבית. הבנו מה ומדוע לא, עכשיו אנסה להבהיר מה ומדוע כן? אך לפני כן נפרט כמה "לאווים" הקשורים לאכילה שלא מעטים מאיתנו גדלו עליהם- כלומר מה לא לומר או לעשות על מנת שהילדים יאכלו? לא להכריח את הילד לאכול, ובוודאי לא "לגמור הכול מהצלחת", לא להאכיל מתוך הסחת הדעת- אכילה מול הטלוויזיה או על הנדנדה בגן השעשועים. כאשר אוכלים מתוך הסחת הדעת, האכילה לא מודעת, וכאשר גדלים לא סופרים את הקלוריות שנכנסות לפינו מתוך הסחת הדעת- כאשר אנחנו צופים בטלוויזיה או מדפדפים בעיתון. אל תנחמו ילד שנחבל, ילד מתוסכל, או ילד עצוב בממתק, הממתק לא יפתור את הבעיה, אלא ילמד את הילד "לפתור את מצוקותיו" באמצעות ממתק- המצוקות לא יפתרו אך תתווסף לילד עוד מצוקה אחת מצוקת המשקל העודף. אז כיצד ממנחם ילד שנחבל? , בחיבוק ובנשיקה, לפני, במהלך, או תוך כדי הטיפול בחבלה עצמה, ומה עושים עם ילד מתוסכל?, או עצוב? מפנים לו זמן מקשיבים למצוקותיו, גם כאן החיבוק והנשיקה מרגיעים לפחות כמו ממתק. אחרי רשימת ה"לאווים והאל-ים", הגיע הזמן להציע הצעות מעשיות, מה כן לעשות על מנת להקנות הרגלי אכילה טובים לילדים? מציעים אוכל מגוון ובריא ומעודדים להתנסות במגוון הטעמים והצבעים. מאפשרים בחירה בין חלופות שוות ערך מבחינה בריאותית ומבחינת המרכיבים התזונתיים- לא חייבים לאכול פלפל ירוק יש ילדים המעדיפים מלפפון, או פלפל אדום, לא חייבים עגבנייה בסלט אפשר כרוטב לפסטה, לא אוהבים חביתה אפשר לעטוף לחם בביצה ולהשחים היטב משני הצדדים. משתפים את הילדים בהכנת האוכל ובעריכת השולחן- ילדים מאוד אוהבים לעזור, להרגיש גדולים, עצמאיים, בעלי יכולת ומסוגלות. לכן ניתן למשל, לתת לילדים להכין קציצות עגולות, אליפסיות או מלבניות, מתוך הבלילה שהכנתם. ניתן לגלל את הקציצות בפרורי לחם או בעשבי תיבול, אפשר להציע לערוך את השולחן, לקשט במפיות ולהוסיף כוסות צבעוניות. נותנים דוגמא אישית- יושבים יחד עם הילדים לארוחה משפחתית ומציעים אוכל מגוון. אולי גם אתם תופתעו מטעמו של האורז המלא כאשר הוספתם לו את התיבול המתאים, שלא לדבר על הטונה האבוקדו והביצה. מנסים להיות זמינים לילד- ולהקשיב לו כאשר הוא רוצה לשתף אתכם בחוויותיו, על מנת שלא יהפוך את זמן הארוחה למוקד תשומת הלב שלכם. מדי פעם, כאשר רוצים אפשר ל"שבור את הרעב לג'נק" במזנונים של המזון המהיר, מתוך הבנה כי מה שמונעים לחלוטין עלול להפוך למשאת נפש שקשה להתגבר עליה. אם יש לכם שאלות נוספות בנושא זה, או בכול נושא אחר הקשור להורות לפעוטות וילדים, אתם מוזמנים לקחת חלק בסדנאות להורים בנושא, או לקבוע מפגש אישי/זוגי ולדון בו בנושא המעסיק אתכם.